החומר המובא להלן, באדיבות  בית התפוצות - מערכת קהילות ושמות משפחה, המוזיאון ליהדות השואה ע"ש נחום גולדמן, תל-אביב, ישראל.

קז'מארוק שוכנת על הנהר פופראד POPRAD, באזור ספיש (Szepes, בגרמנית: Zips), בחלקם הדרומי-המזרחי של הרי הטאטרה הגבוהים. העיר שימשה מרכז למסחר ולתעשייה. עד 1918 השתייך האזור לקיסרות האוסטרו-הונגרית ומאז עד 1993 לרפובליקה הצ'כוסלובקית. עד 1939 היוותה העיר מרכז לתרבות גרמנית באזור

ספיש (Szepes).

תושבי קז'מארוק התנגדו להתיישבות יהודים בעיר, ורק בשנות השישים למאה ה-19 התיישבו יהודים בקז'מארוק. רובם באו מכפרי הסביבה, ואליהם הצטרפו אחרי מלחמת העולם הראשונה פליטים מפולין, במיוחד מגליציה. תחילה השתייכו לקהילת הונצובצה Huncovce (הידועה גם כהונסדורף (Hunsdorf) בגרמניה), עד שנעשתה קז'מארוק קהילה עצמאית, ואחרי קונגרס יהודי הונגריה (1868-1869) הצטרפה לזרם האורתודוקסי. יהודי קז'מארוק היו שומרי מסורת, שנטו להשכלה, שפתם הייתה גרמנית, ודיברו הונגרית וסלובקית.

רב הקהילה הראשון, הרב אברהם גרינבורג Grünburg, נתמנה ב- 1874. אחרי מותו ב- 1918 כיהן בנו, הרב שמחה נתן גרינבורג. הרב ישראל מאיר גליק (Glueck), שימש כדיין וכרב בחברת ש"ס. הקהילה החזיקה מלמדים, מזכיר ושמש בית הכנסת. השוחטים שימשו גם כחזנים.

בית כנסת בסגנון מאורי, ובו כ-500 מקומות ישיבה, הוקם בשלהי המאה ה- 19. בקומה שמעליו היה אולם הרצאות, ששימש לתפילה בציבור בימי החורף. בית מדרש חסידי "קלויז", הכיל כ-200 מקומות. הרב של החסידים היה רבי אריה הלברשטאם (Halberstam), מצאצאי ר' חיים הלברשטאם, אבי שושלת רבני צאנז.

אמנם היו בקהילת קז'מארוק "חדרים" ו"תלמוד תורה", אך רוב ילדי היהודים למדו בבתי ספר יסודיים כלליים בשפה הגרמנית, ומשנות השלושים למאה העשרים בבתי ספר ממלכתיים שלימדו בסלובקית. רבים המשיכו ללמוד בבית הספר למסחר או בגימנסיה. בבית המדרש, שהקים הרב ש"נ גרינבורג בחצר ביתו, למדו כ-30 תלמידים.

בין מוסדות הקהילה היו: "חברה קדישא", אגודת נשים, "חברת פועלי צדק" ו"חברת תפארת בחורים". נפתחו קופות "רבי מאיר בעל הנס", קופה למען ישיבות בארץ ישראל ו"קרן למען עניי המדינה", שתמכה ביהודים מרוסיה הקארפאטית וקיימה אכסניה לעוברי אורח.

בשנת 1921 נמנו בקהילת קז'מארוק 1,650 יהודים. מספר זה כלל את יהודי היישובים הסמוכים ספישסקה בלה (Spisska Bela) ו-פודולינץ (Podolinec). באותה התקופה היה אריה דזידר (Desider) ראש הקהילה.

מצבם הכלכלי של רוב יהודי קז'מארוק היה איתן. כ- 80 אחוזים מהעסקים בעיר היו בידיהם: ביניהם חנויות, בתי קפה, בתי מרזח ומסעדות כשרות, בתי מלאכה לאופנה, לחייטות עילית ולהנעלה, מפעלים לעיבוד עץ, מנסרות ותחנת דלק. בין יהודי העיר היו כמה סוחרים גדולים, יצרנים ויצואני גבינות, חקלאים, בעלי מקצועות חופשיים וגם אמנים. רוב הרופאים בעיר היו יהודים.

בשנת 1903 החלה האגודה הציונית "אחי ציון" לפעול בקז'מארוק, ובבתים רבים הוצבו קופות של "הקרן הקיימת לישראל". הפעילות הציונית הואטה בימי מלחמת העולם הראשונה, כשיהודים רבים התגייסו לצבא הקיסר, וכמה מהם נפלו בקרבות. ברפובליקה הצ'כוסלובקית אחרי המלחמה הוכרו היהודים כמיעוט לאומי והפעילות הציונית גדלה. נפתחו סניפי הפועל המזרחי, בני עקיבא, השומר הצעיר, מכבי הצעיר, "תכלת לבן" ובית"ר, ומועדון ספורט "הגיבור". לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה- ט"ו (1927) נגבו בקז'מארוק 33 שקלים (עבור חברות באגודה והזכות להצביע), ובבחירות לקונגרס הציוני ה-כ' (1937) הצביעו 76. בשנות השלושים עלו כמה צעירים מקז'מארוק לארץ ישראל. גם לאגודת ישראל ולצעירי אגודת ישראל היה ייצוג בקהילה.

ב-1930 ישבו בקז'מארוק 1,166 יהודים.

תקופת השואה

אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה במארס 1938 היו גילויי אנטישמיות מצד הגרמנים שבין תושבי קז'מארוק. כמה יהודים מקז'מארוק התגייסו לצבא הצ'כוסלובקי שנערך לאורך הגבול עם גרמניה ואוסטריה. בקסרקטין בקז'מארוק חנו אלפי חיילים, ביניהם יהודים רבים.

בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938 (כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה) סופח חבל הסודטים לגרמניה והרפובליקה הצ'כוסלובקית התפרקה. כ- 20 משפחות יהודיות מחבל הסודטים נמלטו לקז'מארוק.  ב- 6 באוקטובר 1938 הכריזה סלובקיה על אוטונומיה. ב- 5 בנובמבר גירשו אנשי "משמר הלניקה" מק'זמארוק כ- 30 משפחות יהודיות חסרות אזרחות לגבול הונגריה. ההונגרים סירבו לקבל את המגורשים והם נותרו למשך כשבועיים על  הגבול. לבסוף התירו הסלובקים את חזרתם.

ב- 14 במארס 1939 נעשתה סלובקיה מדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית, וכבר למחרת התנפלו תלמידי תיכון גרמנים על יהודים וניפצו חלונות בעסקיהם ובבתיהם. הוגבלה העסקת רופאים ועורכי-דין יהודים ויהודי סלובקיה הורחקו בהדרגה מהכלכלה ומחיי החברה. סניף של "מרכז היהודים" של השלטונות טיפל בנזקקים. אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) סייעה הקהילה לכ- 2,200 פליטים יהודים מפולין להימלט להונגריה.

בדצמבר 1939 הצליחו כשלושים מבני הקהילה לעלות על אניית המעפילים "קונפינו" והגיעו לארץ ישראל דרך הים השחור באביב 1940. קבוצה אחרת של 30 איש שיצאה במאי 1940 על סיפון האנייה "פנצ'ו", הגיעה לארץ אחרי גלגולים רבים רק בשנת 1944.

בקז'מארוק נלקחו גברים יהודים לעבודות כפייה וההתנכלויות ליהודים גברו. בסוף שנת 1940 נרשמו בעיר 1,181 יהודים. בקיץ 1941 הרסה כנופיית גרמנים את פנים בית הכנסת, הקהילה שיפצה אותו. עד סוף 1941 הועברו כל עסקי היהודים לידי "אריזאטורים" (בני הגזע הארי) סלובקים. כמה משפחות יהודיות נמלטו מקז'מארוק להונגריה. 

בפברואר 1942 הפקיעו סלובקים, בעזרת נוער גרמני, חפצי הערך של יהודים. היהודים נצטוו להתפקד. ב- 29 במארס 1942, ערב שבת הגדול, נחטפו צעירות יהודיות מבתיהן ונכלאו במחנה בפופראד (Poprad), אחרי חג הפסח שולחו משם ברכבות וכעבור כחודש ימים הגיעו לאושוויץ.  ב- 1 באפריל 1942  נלקחו גברים יהודים בני 16-45 למבצר טוקולי (Tokaj) ולמחרת שולחו אף הם דרך ז'ילינה (Zilina) למחנות ריכוז בפולין. נסיונות הבריחה להונגריה גברו. אלה שנתפסו הובאו למחנה בנובאקי (Novaky) ומשם גורשו לפולין. רוב היהודים שנותרו (כ- 800  נפשות) מקז'מארוק והסביבה גורשו לאזור לובלין בין ט' ל- כ' סיוון תש"ב, 25 במאי - 5 ביוני, ומקצתם ביום הכיפורים - 21 בספטמבר וב-2 באוקטובר 1942. לפני הגירוש, הילדים, הזקנים והחלשים נורו במקום, והכשירים לעבודה הועברו למחנות עבודה. בעיר נותרו רק היהודים שעבודתם הייתה חיונית לשלטונות ואלה שהצליחו להסתתר.

בקיץ 1944 פרץ מרד נגד המשטר הפשיסטי בסלובקיה. יהודים בני קז'מארוק שעדיין היו באזור הצטרפו למורדים. המרד דוכא בידי הצבא הגרמני והחל מצוד אחר המורדים, בעיקר אחר היהודים. אלה שנתפסו באזור המרד נורו למוות במקום. בספטמבר 1944 נתפסו כ-40 מיהודי קז'מארוק, וביניהם הרב שמחה נתן גרינבורג ומשפחתו, ונורו ליד גבול פולין. 48 יהודים מקז'מארוק והסביבה לחמו בגרמנים ביחידות הצבא הצ'כי ובשורות הפרטיזנים. הרופא היהודי, ד"ר אדוארד לאופר (Laufer) מהעיר ניטרה (Nitra), הציל יהודים ופרטיזנים במסווה של סלובקי נוצרי.

בתום המלחמה באזור, בינואר 1945, יצאו ממחבואם שרידים של כ-15 משפחות יהודיות, אליהם הצטרפו יהודים ממקומות אחרים, וחיי הקהילה היהודית חודשו. הרב מאיר גרינבורג, בנו של הרב ש"נ גרינבורג, כיהן כרב האזור, שכלל את הערים קז'מארוק וליפטובסקי-סוואטי-מיקולאש (Liptovsky-Mikulas). ניסו לשקם את הריסות בית הכנסת, אבל לבסוף נחרב הבניין. נפתחה מסעדה כשרה ושוחט מקושיצה (Kosice) בא אחת לשבוע. ר' דוד רייזנר (Reisner) שימש מוהל לכל יהודי האזור.

ב- 1948 ישבו בקז'מארוק 384 יהודים, ביניהם 58 ילדים. מוריץ גולדמן (Goldmann) כיהן כראש הקהילה. ב- 1949 עלו רוב היהודים לישראל; מקצתם, וביניהם הרב מאיר גרינבורג, היגרו לארצות הברית. בשנות החמישים היו בקהילה עשרה ילדים, שקיבלו חינוך יהודי. בשנות השבעים עדיין חיו כמה יהודים במקום ובית העלמין טופל בידי נוצרי. ב- 1989 נמצא בית העלמין מוקף חומה, שערו נעול ומצב הקברים תקין.