ביתה של משפחת גולדמן ניצב במרחק קצר מהטירה וממול לכביש הראשי אליה. כיום, הבית כבר לא קיים מכיוון שהוא נהרס.

גדר רחבה ושער פרושים לאורך השטח, וכיום הוא משמש כמעבר לבית-קברות.

במקרה, הרברט גולדמן נכנס לחנות קטנה שאותה זכר מביקור ילדות שערך ב-1931. החנות ניצבה ליד, או בקרבת מקום, לבית המשפחה. בצירוף מקרים מוזר, כשהוא נכנס לחנות, היתה שם אישה זקנה מאד, נמוכה ועגולה, שאותה שאלו הוא (וליסה) על הבית של משפחת גולדמן. מסתבר שפרדריקה, עבדה כמשרתת אצל משפחת גולדמן בהיותה בחורה צעירה ב-1936. גם אחותה עבדה שם מאוחר יותר, ב-1939. היא הכירה את כל הילדים. כאשר היהודים כונסו ונלקחו לקז'מארוק, היא אפתה לחם והביאה אותו להם לקז'מארוק. אחד הגרמנים שסע את הלחם. היא היתה עדה לכך שגרמני זה ירה למוות ביצחק. (ייתכן וזה לא מדויק מכיוון שלפי רנה אנגלמן גסנר, יצחק נהרג ביחד עם הוריה, אחותה קלרה והוריה של בלנקה גרינוולד (רוזי דויטש והרשל גולדמן) ושתי אחיותיה בפלאשוב, פולין, ב-6 בספטמבר, 1944).

פרדריקה צעדה איתם לעבר השטח של בית המשפחה. ככל הנראה, בעבר היה שם שביל לבית-הקברות שאילץ את המבקרים ללכת סביב השטח. המבנים נהרסו ונסלל שביל שאפשר גישה קלה יותר לבית-הקברות. הרברט וליסה הלכו סביב השטח ודברו עם שני גברים בגרמנית. אחד מהם הצביע לעבר אדם מבוגר יותר, שחבש כובע בסגנון רוסי, ואמר שהאיש הזקן חי בבית משפחת גולדמן במשך 31 שנים, לפני שהבית נהרס. מכאן, שהבית נהרס בשנות ה-70 (של המאה ה-20).