ככל הנראה, הברון מדניאנסקי מטירת סטראסקי ביקר במספר בתי ספר וצפה בעבודות האמנות שציירו הילדים. כאשר ראה את עבודתו של קטונה, הוא החליט שהוא מעוניין לעזור לקדם את לימודי האמנות שלו. לברון נודע שהנער ממשפחה יהודית ושיהיה זה בלתי אפשרי עבורו לעזוב את ביתו. הברון לא ויתר מפני שהוא ידע שבכפר שלו מתגוררת משפחה יהודית דתית (משפחת גולדמן). לדבריו, הילד יוכל לחיות אצל הגולדמנים וללמוד אצל הברון. וכך היה. במשך הזמן, האמן פיתח את כישרונו ונעשה צייר קז'מארוק.

לדברי שאול גסנר ז"ל, (שחי בישראל), קטונה היה ילד מוכשר ממשפחה בשם קליינברגר, שחי בקז'מארוק. יצחק גולדמן חיבב אותו מאד. כאשר הוא גדל, הוא רצה ללמוד אמנות בבית-הספר לאמנות בבודפשט. שם שינה קליינברגר את שמו לקטונה. יצחק גולדמן תמך בו בעת לימודיו.

ב-1897, כאות הוקרה למשפחה שאצלה בילה את ילדותו וכהכרת טובה על תמיכתם בו בעת לימודי האמנות שלו, הוא צייר את הפורטרטים של ההורים, רבקה ויצחק.

במשך המלחמה, ציורי השמן המקוריים נעטפו בלינוליאום והוטמנו באדמה כאשר המשפחה נשלחה. כשחזרה, הם הוצאו ממקומם. ציורו של יצחק עבר את החוויה בשלום. אולם, ציורה של רבקה די נפגם ע"י סדקים והיה צורך לשחזרו באמצעות רסטורציה. כאשר ציורי השמן הובאו לישראל, נמצא משחזר ציורים שלדידו היתה זו זכות מיוחדת לשחזר את ציורו המקורי של קטונה. הציורים המקוריים נמצאים עדיין בישראל.